החלטה בתיק בש"א 3415/05

1.         לפנינו בקשה להארכת מועד להגיש בקשה לתיקון טעות בפסק דין שניתן על ידינו ביום 18.5.04 בע"א 5130/04 (להלן - "פסק הדין"), כאשר לבקשה צורפה גם הבקשה לתיקון פסק הדין, למקרה שתינתן הארכה המתבקשת.

2.         המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה לסילוק יד. בית משפט השלום דחה תביעה זו. בפסק הדין התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 3705/02 שניתן ביום 1.1.04 על ידי כב' השופט כ' מוסק, והמבקשת (המשיבה בערעור והנתבעת בבית משפט השלום), וכל מי שמחזיק בקרקע מטעמה, הצטוו לסלק ידם מהמקרקעין, שתוארו בסעיף 1 לפסק הדין כ"קרקע ועליה בית מגורים המצויה בשכונת שיח ג'ראח בירושלים (גוש 30507 חלקה 20)".

עתה מעוניינת המבקשת בתיקון האמור לעיל באופן שייקבע כי עליה, או על כל מי שבא מטעמה, לסלק ידה מהבית בו היא מתגוררת בלבד ולא מהמקרקעין בכללותם. המבקשת טוענת בבקשתה, כי הסעד המבוקש על ידי המשיבים בבית משפט השלום התייחס אך ורק לבית המגורים ולפיכך יש לתקן את פסק הדין בענין זה.

את האיחור הניכר בהגשת הבקשה לתיקון פסק הדין מנמקת המבקשת בכך כי רק לאחרונה, ביום 27.9.05, קיבלה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל לפינוי חלקת הקרקע ורק אז גילתה את הטעות אשר נפלה, לדעתה, בפסק הדין.

3.         בפסק דינו של בית המשפט השלום הוגדר "הנכס", שעליו נסב הדיון, כ"נכס הידוע כחלקה 20 בגוש 7 בשיח ג'ארח (גוש   30507), כאשר על חלקת הקרקע בנוי בית (להלן: הנכס)". כפי שראינו, גם בפסק הדין שניתן על ידינו הגדרת הנכס שבמחלוקת היתה דומה.

4.         המבקשת מסבירה את הצורך בתיקון פסק הדין בכך, שקיימים על חלקת הקרקע הנדונה מבנים נוספים, בנוסף לבית המגורים שהיה נושא ההתדיינות על פי כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום. בתגובת המבקשת לתשובת המשיבים, היא מבהירה, כי מדובר ב- 12 מבנים המצויים על הקרקע, המוחזקים על ידי 10 משפחות שונות, שאף אחת מהן, פרט למשפחת המבקשת, לא היתה צד להליכים עד כה.

בהקשר זה יצוין, כי לכאורה מתקבל הרושם שהמבקשת או מי מטעמה אינם בעלי זיקה כלשהי למי מהמבנים הללו, אך הדבר אינו ברור. ככל שאין למבקשת, או למי שבא מטעמה, זיקה כלשהי למבנים הנוספים, כי אז על פני הדברים הבקשה דנן אינה במקומה, שהרי אין פסק הדין מחייב את מי שלא היה צד לו ולא מובן מדוע נזעקת המבקשת להגן על זכויותיהם של צדדים שלישיים שלא אמורות להיפגע. בנסיבות אלה אין ממש באמור בסעיף 13 לתגובת המבקשת לתשובת המשיבים לפיהם אם לא יתוקן פסק הדין יפונו מהמקום צדדים שלישיים רבים שלא היו בעלי דין, אלא-אם-כן אותם צדדים שלישיים הם מי שניתן להגדירם ככאלה המחזיקים בקרקע מטעמה של המבקשת.

מכל מקום, אכן, בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום נאמר על ידי המשיבים כי בית המשפט מתבקש לחייב את המבקשת לפנות את " הבית הנמצא בשיח ג'ארח גוש 7 (גוש 30507) חלקה 20" (ההדגשה הוספה). גם מסעיף 3 לכתב התביעה עולה, כי המחלוקת נוגעת לבית שמקומו סומן על תרשים שצורף לכתב התביעה. גם בסיכומי המשיבים בבית משפט השלום נאמר, כי הם הגישו כנגד המבקשת תביעה לפינוי "מן הבית הנמצא בשיך ג'ראח, גוש ... על פי התרשים המצורף לתביעה ... (להלן: הבית)".

5.         המשיבים מתנגדים לשתי הבקשות, הן לבקשה להארכת מועד והן לבקשת התיקון לגופה.

המשיבים מציינים, כי לא מדובר בתיקון טעות סופר במשמעות מונח זה כאמור בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי חלף המועד להגשת הבקשה ולא הוגשה בקשה להארכת מועד לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וכי הבקשה לא נתמכת בתצהיר. המשיבים מציינים, כי על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5643/04), בקשה שנדחתה ביום 15.11.04, וכי בבקשת רשות הערעור העלתה המבקשת את הטענה המועלית עתה במסגרת הבקשה לתיקון פסק הדין (ראו, סעיף 25 לבקשת רשות הערעור אשר צורפה כנספח ה' לתשובת המשיבים).

6.         כאמור, על פני הדברים, יכול ויש ממש בטענת המבקשת לגופו של ענין, שכן כתב התביעה שהוגש לבית משפט שלום מתייחס במפורש אל בית המגורים ולא לקרקע בכללותה ובהזדמנויות רבות אחרות התייחסו המשיבים, עדיהם ובאי-כוחם ל"בית" ולא לחלקת הקרקע כולה.

דא עקא, שהדרך להבהרת הסוגיה האמורה אינה במסגרת בקשה לתיקון טעות בפסק דין, גם אם נניח כי היה מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה וכי ניתן להגיש בקשה להארכת מועד מבלי שיצורף לה תצהיר.

אגב, לענין הבקשה להארכת המועד יאמר, כי על פני הדברים אין כל ממש באמור בה, לפיה רק עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל הבחינה המבקשת בטעות, שכן ענין זה הועלה במפורש בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידה עוד ביום 15.6.04 לבית המשפט העליון.

בע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', פ"ד נה(5) 385, בעמ' 388-389 עמד בית המשפט העליון על טיב העניינים שניתן לתקן במסגרת בקשה לתיקון טעות המוגשת בהתבסס על הוראת סעיף 81(א) הנ"ל:

"גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק דין, משבעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק הדין (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 906).

משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק דין, שומה על בית המשפט לשאול את עצמו האם מדובר באמת ב ענין שבית המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שענין מסוים לא צויין בפסק הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בענין זה בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פד"י לב(1) עמ' 667, עמ' 670 (מפי הנשיא שמגר), אף שהם מתייחסים לנוסח תקנה קודמת בענין זה שבינתיים בוטלה:

'מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה, אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה, מתברר בעליל כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לקיים פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה אך לא עשה כן בשל אחת הסיבות שנמנו לעיל... תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שכחה שבעטייה לא התייחס בית המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת, אלא דנה בנושאים אשר בית המשפט היה ער להם בעת הדיון אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח הדעת...'." (ההדגשות אינן במקור - צ"ז).

אין לומר כי במקרה דנן חלה "השמטה מקרית" בפסק הדין כפי שנוסח. לא ניתן לקבוע כי בית משפט זה, וככל הנראה גם בית משפט השלום, היו מודעים לאבחנה בין חלקת הקרקע בכללותה לבין בית המגורים המסוים, ורק מחמת היסח הדעת חל שיבוש, לכאורה, בניסוח פסק הדין. התיקון המבוקש חורג מכלל ה"טעות" המוגדרת בסעיף 81(א) הנ"ל כ:"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". התיקון המבוקש מתייחס לענין מהותי הקשור להכרעה השיפוטית שמבקשים להבהירו לאחר שבית המשפט כבר סיים את מלאכתו. כאמור, מבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת עולה שאף היא סברה שמדובר בענין מהותי, שיש להעלות בגדר הליך ערעורי, ולא בענין טכני גרידא שיכול לבוא על פתרונו במסגרת בקשה לתיקון טעות בפסק הדין.

7.         לנוכח האמור לעיל אין מנוס מדחיית הבקשה לגופה, גם בהנחה שהיה מקום להאריך את המועד להגשתה, הנחה שהיא עצמה אינה נקיה מספקות.